אני בת 60

גואטמלה היתה טובה אלינו.

טובה זה לאו דוקא שהכל היה קל וכייף, טובה זה שהמסע הזה אפשר לדברים לנוע בתוכנו, להשתנות, אפשר לנו להמשיך להתחבר ללב ולהבין איך לפעול מהלב ולא מהראש. כי החכמה שלנו היא לא במה שאנחנו יודעים, אלה במה שאני מרגישים.

החודש בגואטמלה (רובו היה באגם אטיטלן), לא היה דומה לשום חוויה אחרת בחיים, לא היה דומה למה שחלמנו קווינו או תכננו שיהיה.

אבל כמו החיים - הוא היה מדוייק למה שאמור היה לקרות לטובתנו הגדולה.

התחיל בליהיות חולים (כנראה ידידתנו מקורונה🤷‍♀️) המשיך בקושי לנוע בשיפועים המטורפים באגם, גרם לנו להתקרקע ופשוט להיות.

״פשוט״ היא מילה נפלאה אך להגיע ולהיות הפשטות זו עבודת חיים של הלב, זו כניעה לכל המחשבות שיש לנו בראש על מה שצריך נכון ואפילו מה שאנחנו רוצים. פשוט זה הקשבה טהורה ללב ונוכחות פתוחה ומאפשרת.

זכיתי אחרי 33 שנים של נישואים ויותר שנים של זוגיות, לחיבור ברמה חדשה של הלב, לחברות ברמה עמוקה של הגוף והנפש, להסכמה להיות אחד.

להיות עם הטוב והרע, הנעים והמעצבן, להיות בגוף אחד ולב אחד. מרגישה שזכיתי בחיים האלה להבין ולחוות זוגיות ברמה עמוקה של הלב והנשמה.

זכיתי בבן זוג שיצא איתי למסע החיים, שמלווה אותי ואוהב אותי בדיוק כפי שאני. התאפשר לי לחוות אותו ואותי כשלמים וכיחידה אחת. היו ימים במהלך הדרך שזה היה נראה בלתי אפשרי, אבל הלב שלי שכנראה תמיד הקשבתי לו, לימד אותי, צעד ועוד צעד, לא לוותר ולהמשיך לגשש באפלה אל עבר האור.

לפני שיצאנו למסע, כל הזמן אמרתי שזה מסע ה60 שלי וירח דבש 33 ואכן זכינו להתחבר מחדש, קיבלתי את הידיעה העמוקה שאנחנו ביחד נשמות מחוברות ושייכות זו לזו, המאפשרות ומזכירות אחת לשניה את הדרך המקודשת בה אנו הולכים.

ולגבי גיל 60:

כן,

הגוף שלי עשה דרך והשתנה.

קמטים של חכמה ויופי נחרצו בפניי,

שערי האפיר,

גם הגוף שלי השתנה, התעגל והצתלק וקיבל את צורתו המיוחדת של הגיל.

גם נשמתי ורוחי השתנו, מצד אחד עדיין חווה את השובבות, האומץ, הסקרנות, היצירתיות, היצריות והטרוף שידעתי מילדותי ומצד שני יודעת כבר את חכמת הלב, יודעת לתת ביטוי למי שאני דרך הלב באהבה חמלה ושמחה לחוות ולהיות.

מודה על השינוי ומוכנה להמשיך להשתנות, להתבגר, להזדקן ולזכות בעומקים חדשים של חכמת הלב והוויה של אור ויופי.

מודה אני

לכל אהובי ואוהבי, לדייב אהובי, להורי, לאחי ואחותי, לילדי המופלאים ובני זוגם המקסימים, לחמותי ואחיותיו של דייב, לכל משפחתי, לחברי וחברותי בעבר ובהווה ולאלה החדשים שעוד יגיעו ויגעו.

לכל אחד היה ועדיין יש וכנראה גם יהיה תפקיד כל כך מיוחד במסע שלי.

מודה אני למורים שפגשתי בדרך על הלימוד שהתאפשר לי דרכם

מודה אני על הזכות לחיות כאן ועכשיו לחוות ולהיות חלק מהשינוי שמתחולל.

תודה על החגיגה המיוחדת הזאת שנקראית - חיים !!!

ברוכות הבאות השנים שיבואו עלינו😍