שואה או תקומה - מוות או חיים

יום השואה הוא יום מאתגר במיוחד. כילדה גדלתי כשהיום הזה הינו מובן מאליו, זה חלק חלק ממני, מהזהות האישית, החברתית והלאומית שלי, בעיקר זוכרת הרבה סיפורים עצובים ושירים עצובים שאהבתי.

מנסה לחשוב מה המסר שעבר?

מה אני הבנתי?

נדמה לי שכילדה לא עסקתי במשמעות העמוקה של השואה, התחברתי לעצב, לכאב, למוות, לסבל והייתי עצובה. עם הזמן שזהותי האישית התעצבה הסתקרנתי להכיר את הצד הפוגע, את ההשלכות של הארוע הטראומתי הזה עלי באופן אישי ועלינו כחברה.

הייתי מעורבת בדיאלוגים בין יהודים וגרמנים, בין יהודים וערבים, ודיאלוגים משותפים של יהודים גרמנים וערבים.

תמיד מצאתי שמי שכבר מגיע להדברות זה המשוכנעים - אותם אנשים שמוכנים להבין את הצד השני, לשנות ולהשתנות.

אח״כ הפסקתי ללכת, עסקתי הרבה בהשפעות השואה על הבית שלי, על משפחתי, עברתי דרך כאב, כעס, יאוש ואח״כ באה סליחה, חמלה והשלמה.

השנה בערב יום השואה הלכתי לזכרון בסלון במושב בארותיים, שמעתי סיפור מרגש, של בן של ניצולת שואה. אבל בעיקר אהבתי את הדגש והמבט ממנו סופר הסיפור.

הסיפור העלה דילמות מוסריות קשות שאנשים נאלצו לקבל. דילמות בלתי אפשריות בין רע לרע, בין כאב ליאוש, בין מוות וחיים. מאמינה שלעולם אף אחד לא יכול לאמר מה הוא היה בוחר אם הוא היה שם - כי הוא לא היה שם. מאמינה שכל בחירה היא נכונה לאדם הבוחר - כי היא נבחרת מתוך סט ערכיו אישיותו ויכולתיו ברגע הבחירה.

משוכנעת ללא ספק שכל בחירה משפיעה עלינו ועל עתידנו ועתיד הדורות הבאים.

מסתכלת על מה שקורה היום במדינה שלנו ובעולם, הכל רועד, כדור הארץ רועד, המבנים החברתיים מתפרקים ולפני כל אחד יש אפשרות בחירה וכל אחד בוחר לפי הערכים שלו, אישיותו ויכולתו.

אחדים רואים את השואה לנגד עיניהם ואחרים רואים את התקומה. יש אנשים שפועלים מתוך פחד מוות ויש הפועלים מאמונה בחיים. כל אחד עושה כמיטב יכולתו והבנתו.

דילמות היו ותמיד יהיו, יש לנו אפשרות ואפילו חובה לבחור את הדרך בה אנו מתמודדים, לבחור את נקודת המבט שלנו, תמיד ובעיקר עכשיו!